למה כתוב “אז ישיר” בלשון עתיד, ולא “אז שר” בלשון עבר?
התורה משתמשת בלשון מיוחדת: “אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות טו, א). המילה “ישיר” היא בלשון עתיד – לא “שר” בלשון עבר. מדוע כתבה התורה בלשון עתיד?
הרב אליהו עמר מסביר שהגמרא בסנהדרין (צב) לומדת מכאן רמז לתחיית המתים. אבל יש גם מסר עמוק יותר: השירה אינה רק על העבר, אלא גם על העתיד. כל פעם שיהודי עומד מול מצב שנראה חסר תקווה – הוא צריך להאמין שהקב"ה יקרע לו את הים, ולשיר על זה עוד לפני שזה קרה.
מקורגמרא סנהדרין צב; שיעור הרב אליהו עמר – “גילויים חדשים על מעלת שירת הים”